הסכם המכר מ- 1929 מפוברק, והקרקע בכפר חזמה תירשם ע"ש 'הכפר העברי'

1.         תביעה מתוקנת לפי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן -"פקודת ההסדר"). במקור, התביעה היתה לביטול פסק דין ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות ייפוי כוח והסכם מכר.

העובדות וההליכים

2.         ביום 21.3.2000 הגיש הנתבע 1, עלי מחמד נג'יב נג'אר (להלן - "נג'אר"), תובענה נגד רשיד רווידאן, אשר נפטר ביום 29.12.2000 בגיל 89 (להלן - "המנוח"). במסגרת המרצת הפתיחה עתר נג'אר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינו הבעלים של הקרקע בכפר חזמה, חלקה 53 בגוש 30587 (להלן - "החלקה"), מכוח הסכם מכר שנחתם בין נג'אר למנוח ביום 12.11.1999. בהתאם, עתר נג'אר לרישום החלקה על שמו בפנקסי לשכת רישום המקרקעין בירושלים (ה"פ 249/00).

אין חולק, כי כעולה מפנקסי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, החלקה הינה לאחר הסדר וביחס לבעלים צוין כי "הזכויות לא הוסדרו". כמו כן, משנת 1922 החלקה היתה רשומה על-שם הנתבעת 5, הכפר העברי אגודה הדדית בע"מ (להלן - "הכפר העברי"). כנטען בהמרצת הפתיחה, ד"ר מישל תיאודור תדרוס בין ניקולא (להלן - "תדרוס") רכש ביום 5.11.1929 את החלקה מהכפר העברי, ומכרה למנוח ביום 15.6.1966.

3.         בהחלטתי מיום 4.9.2001 הורתי כי התובענה תתברר בסדר דין רגיל. לפיכך, ביום 14.10.2001 הוגש כתב תביעה מתוקן על-ידי נג'אר ותובעת נוספת בשם גשמי ברכה בע"מ (להלן - "גשמי ברכה"), אשר לטענת התובעים רכשה חלק מהזכויות בחלקה מנג'אר. במסגרת כתב התביעה התבקש סעד הצהרתי להכריז על נגא'ר וגשמי ברכה כבעלים של החלקה ובהתאם לרשום בפנקסי רישום המקרקעין את החלקה על שמם (ת"א 3496/01). מלבד המנוח ורשם המקרקעין, בכתב תביעה זה נתבעו גם הכפר העברי, האפוטרופוס לנכסי נפקדים ופקיד הסדר מקרקעין.

בעקבות החלטה נוספת מיום 23.1.2003, הגישו נגא'ר וגשמי ברכה ביום 24.4.2003 כתב תביעה מתוקן נוסף באותו תיק נגד אותם נתבעים, על-פי סעיף 43 לפקודת ההסדר, המסדירה תביעות סותרות בנוגע למקרקעין לא מוסדרים. גם כאן, התבקש בית המשפט להצהיר כי נגא'ר רכש את הזכויות בחלקה מהמנוח, על יסוד מרשם המקרקעין הירדני לפיו המנוח רשום כבעלים של החלקה, וכי נג'אר הינו הבעלים של החלקה ויש לרשום את החלקה על שמו בפנקסי רישום המקרקעין.

כאמור, בעת הגשת כתבי התביעה המתוקנים (ת"א 3496/01) כבר נפטר המנוח והלך לבית עולמו.

4.         ביום 18.8.2003 הגיעו הצדדים בתיק להסכם פשרה, אשר לפיו ירשמו הזכויות בחלקה כדלקמן: 850/1000 על שם הכפר העברי, 112/1000 על שם עו"ד יורם שלמון בנאמנות נסתרת עבור צד שלישי ו-38/1000 ירשמו על שם הנתבעת 3, י.ב.ש.מ. (2003) בע"מ (להלן -  "י.ב.ש.מ").

בישיבה מיום 14.12.2003 הוגש הסכם הפשרה לבית משפט זה, אשר אישר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין, בסייג כי אין בהסכם הפשרה כדי לפגוע בהליכי הסדר מקרקעין שהחלו בתקופת השלטון הירדני או בהליכי הסדר חדשים, אם יהיו בעתיד, או בטענה מטענות האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

ביום 14.1.2004 הוסף בסכמה תיקון להסכם הפשרה, שלפיו רשם המקרקעין ופקיד הסדר המקרקעין ירשמו הערה ביחס לחלקה בספרי המקרקעין במילים הבאות:

"רישום הבעלויות בחלקה כאמור בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתיק אזרחי (מחוזי-ירושלים) 3496/01, מבוצע בלא שהוכרע הסכסוך ביחס לחלקה האמורה במסגרת הליכי הסדר המקרקעין, ובטרם התבררו ההתנגדויות שהוגשו בירדן בהליך ההסדר." 

5.         נקפו מספר חודשים ועיזבון המנוח ויורשיו (להלן - "התובעים") הגישו התביעה בתיק דנן לביטול פסק הדין שניתן בת"א 3496/01 ולהצהיר על בטלותו של יפויי הכוח שנתן, כביכול, המנוח לנתבע 4, עו"ד מחמוד סלאח, שהתיימר לייצג את המנוח, ועל בטלותו של הסכם המכר שנעשה בין המנוח לנג'אר ביום 12.11.1999, מאחר שהחתימה על הסכם המכר אינה חתימתו של המנוח.

6.         ביום 20.11.2008 קבעתי, כי המתווה המתאים לפתרון הסכסוך בין הצדדים בתיק הינו להמשיך את ההליך במסגרת ת"א 3496/01, תביעה על-פי סעיף 43 לפקודת ההסדר. לפיכך, הורתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן ועל הצדדים האחרים להגיש כתבי טענות מתוקנים מטעמם. בנוסף, הורתי כי הנתבע 7, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, יהיה פטור בשלב זה מהגשת כתב טענות מטעמו עד שתוכרע שאלת האותנטיות של הסכם המכר שנעשה, לפי טענת התובעים, בין הכפר העברי לבין תדרוס ביום 5.11.1929. עוד נאמר בהחלטה, כי בא-כוחם של התובעים "יעשה ניסיון להשיג את החומר של ההסדר משלטונות ירדן."

7.         בישיבת קדם משפט מסכמת, אשר נערכה ביום 4.3.2009 החלטתי כי בשלב הראשון תידון השאלה האם הכפר העברי מכר את החלקה שבמחלוקת לתדרוס ביום 5.11.1929, כנטען על-ידי התובעים, ובהתאם, כי הכפר העברי יחל בהבאת הראיות בשאלה זו. שאלה זו היא שעומדת על המדוכה, הואיל וככל שיתברר שלא נחתם הסכם מכר בין הכפר העברי לתדרוס ממילא אין תוקף לעסקאות מאוחרות שנעשו בחלקה, משטרם הוסדרו הבעלויות בחלקה.

המנוח, נג'אר, גשמי ברכה, י.ב.ש.מ והכפר העברי הגישו, במסגרת כתבי הטענות, מסמכים התומכים, לטענתם, בגרסאותיהם והכפר העברי הוסיף והגיש תיק מוצגים משלים.

8.         על פי האמור בכתב התביעה המתוקן, ביום 5.11.1929 נחתם הסכם מכר בין הכפר העברי לבין תדרוס, לפיו מכר הכפר העברי את החלקה לתדרוס. עוד נטען, כי ביום 15.6.1966 נחתם הסכם מכר בין תדרוס לבין המנוח, לפיו מכר תדרוס למנוח את החלקה. כתימוכין לטענות אלה, צירפו התובעים לכתב התביעה עותק של הסכמי המכר הנטענים ואישורים בדבר תרגומם על-ידי נוטריון (נספחים ד ו-ה לכתב התביעה).

נג'אר, גשמי ברכה וי.ב.ש.מ הוסיפו בכתב ההגנה המתוקן מטעמם, כי ביום 12.11.1999 נחתם הסכם מכר לפיו מכר המנוח את החלקה לנג'אר.

הכפר העברי טען בכתב ההגנה המתוקן, כי רק הכפר העברי הינו הבעלים של החלקה, בכפוף להסכם הפשרה. ככל שבית המשפט יקבע כי אין תוקף לפסק הדין שאישר הסכם הפשרה, אזי התבקש לקבוע, כי הכפר העברי בלבד הינו הבעלים של החלקה. בהתייחס להסכם המכר הנטען עם תדרוס, טען הכפר העברי, כי המסמך שצורף לכתב התביעה אינו מתייחס לחלקה והינו מזויף.

9.         ביום 21.2.2009 העיד שמואל אבן-אור אורנשטיין, בנו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, ממייסדי הכפר העברי. בישיבה זו ובישיבה מיום 6.7.2009 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. לאחר שמיעת הסיכומים, הורתי לנתבעים 6-8 להגיש לתיק בית המשפט תעודה של מודד ביחס למיקום החלקה, לרבות מיקומה הנוכחי לאחר הליך ההסדר. תעודה כאמור הוגשה לתיק בית המשפט ביום 3.9.2009. ביום 19.10.2009 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, לפיה אין להם להוסיף על הסיכומים שנטענו בתיק, ולפיכך, בוטלה הישיבה שנקבעה לשמיעת סיכומים משלימים בעל-פה.

דיון